אמא שלי – החלטה גורלית

זהו שיתוף על בחירה שלי לעזור לאמא שלי להיפרד מהגוף הפיזי שלה בחיים האלו – מסע הנשמה – על פי בחירתה. משהו מאד אישי אבל הרגשתי צורך לחלוק ולשתף.

בצהרי חג השבועות, שנייה לפני שהגיעו האורחים לארוחת החג כתבתי את הפוסט הזה בדף הפייסבוק שלי. הרגשתי ששחררתי…שאספתי את כל הנתונים…הבנתי מה אני אמורה לעשות…כדי לעזור לאמא שלי שבגיל 87 בחרה לסיים את המאבק שלה  במחלת האלצהיימר המחמירה ומהותה כאדם סיעודי לחלוטין, קיבלתי החלטה.

(מה שמאד מאתגר בני מזל כפול כמו שלי : דגים, יותר מתאים לי להתלבט ימים בסוגיות מהותיות) ושחררתי. בערב לפני שיצאתי שוב לבית החולים להיות עם אמא שלי גיליתי כי קיבלתי מעל 150 like ויותר מזה מעל 180 תגובות , חיבוקים אנרגטיים, תמיכה יחד עם סיפורים אישיים של נשמות יקרות שכבר היו במסע הזה. כתלמידה ומורה רוחנית אנחנו אומרים "כולנו אחד, כולנו אהבה" אתמול ממש חוויתי את המקום המאוחד הזה יחד עם כל אלו שבחרו לשתף ולשלוח הילינג למסע של אמא שלי.

אז.. את מה שכתבתי בפייסבוק…העלאתי לרשימת הדיור והמחוברים אלי …מבול מעל 300 מכתבים אישית,   אנשים סיפרו לי על תהליכים הפרדה מיקירים שלהם. בסבלנות ואהבה קראתי את כל הסיפורים..בכיתי שעות וזה היה משחרר מאד. אנשים כתבו לי כמה מצוין היה להם לכתוב את הסיפור שלהם . עניתי אישית לכל אחד ואחת מהם. יש לי חומרים לכמה ספרים או סרט על מסעות פרדה של נשמות.

" אמא שלי
בקר חג..אני בוחרת לכתוב כאן ומי שקורא/ת תודה. אמא שלי מסמנת את דרכה בפרידה מהגוף הפיזי הזה בחיים האלו..
לפני 10 ימים האלצהיימר קיבל תפנית חדה ומדורדרת , למעשה היא ממש כבר לא כאן במוחה והתנהגויותיה..
מאושפזת בהרצפלד (זה בית חולים נפלא עם צוות לא מהעולם הזה במקצועיות ואהבת אדם) היא נמצאת בבלבול
ואי שקט גדול ובעיקר סרוב לאכול או לקבל תרופות – סגרה את הפה במוחלט.
הסבל גדול, היא נאבקת בשדים שאנחנו ברמה הפיזית לא רואים, היא מדברת אל כל מי שכבר לא איתנו מזמן:
ההורים שלה,אחותה, אחיין שלי, הבוסית האהובה שלה וחברות מעברה.. באישון לילה באידיש היא קוראת לאבא
שלה ומבקשת "אבא יקר, בוא תיקח אותי הביתה, אני עייפה אין לי כבר כוח ואני מפחדת".

כששומעים את זה מבינים את הקונספט של המתת חסד. אתמול בעודי עוברת על ניירת שלה –
האמת שחיפשתי , רק לא ידעתי שאמצע את זה..מצאתי מכתב שלה מיולי 1999 כשהיא הייתה צלולה לחלוטין
(וגם אני – חחחח) מכתב מופנה אל הרופאים שלה..מאופיין בשגיאות הכתיב החמודות שלה..
מבקשת שלא יאריכו את ימיה בבוא היום, שלא יאכילו אותה ושלא יחברו אותה למכונות מאריכות חיים..
היא רוצה ללכת בדיוק כמו אמא שלה וסבתא שלה…ומבקשת שיכבדו את בקשתה האחרונה
ואף מתנצלת על שגיאות הכתיב שלה…המכתב כתוב ב 3 שפות עברית, גרמנית ורומנית
למען הסר ספק שהיא באמת לזה מתכוונת. היא הייתה כזאת חכמה לכתוב מכתב כזה ולארגן ככה
שכשאחפש אמצע – מבורכת היא! המכתב הזה עוזר לי כרגע להתיישר ולהתייצב מול המערכת הרפואית
וחלק מבני משפחתי שטוענים שאני ממיתה את אמא שלי כי אני מרעיבה אותה..אני לא,
אני רק מבקשת לעזור לה להמשיך ולסיים את מה שהיא התחילה והבחירות כולן שלה.
אני מכירה את השפה מבינה את הסימנים..מודה לבורא עליון שמלווה אותנו בתהליכי חיינו.
יודעת שהנכון קורה בסדר, בדרך ובקצב…סוגרת עוד ועוד מעגלים שניוותר – אמי ואני – אך ורק עם קארמה נקייה ואוהבת.

בעיקר אני מודה לעצמי על שלפני 17 שנים התחלתי צועדת הדרך המודעת –
מה שבהחלט מכין אותי לרגעים מאתגרים ועצובים אלו…כך או כך הנכון מבורך ויש לי היכולת
והכלים להכיל את החוויות המאתגרות האלו, זה לא אומר שאני לא בוכה – אני כן, שאני לא עצובה – אני כן,
אני רק מבינה, מקבל ומכילה.

אתגר אחר שאני רואה…היות ואני מלווה רוחנית לאנשים עם מחלות סופניות ומשפחותיהן..
(משהו שאני עושה בהתנדבות כבר כ 10 שנים) אני מכירה את השלבים והדרך…
זה רק מאתגר יותר כשזה אישי ובוודאי כשמדובר באמא על כל מורכבויות הקשר הזה אמא ובת.
אני מודה לבורא עליון על הזכות להחזיר לאמא שלי אנרגיה טובה בשנים האחרונות שגרה איתנו,
בשנים האחרונות שהייתה כבר סיעודית ודימנטית וקיבלה טיפול מסור והמון אהבה…
הזדמנות מיוחדת וזוהרת עבורי להודות לה על שאפשרה לי להגיע לעולם הזה ולגדול להיות האישה שאני..
הייתה לי זכות גדולה להיות הבת שלה. ולכבד את דרכה ורצונותיה.
היות והכל בידי בורא עליון, נותר לי לחיות את הרגע, לכבד ולהבין שהנכון קורה והכל לטובתינו העליונה.
תודה לכם שקראתם.
הבקר הגשם הגיע משום מקום – בכה יחד איתי ואט אט השמש יוצאת ומחייכת –
עכשיו אני יכולה לרדת למטה ולהצטרף למשפחה ולחברים שבאו לארוחת החג. חג שמח, בריא, נעים וטעים לכולנו."

אפילוג
בלילה אחרי הכל, הבאתי את המכתב לבית חולים במקרה (אבל אנחנו יודעים שאין מקרה זה רק היפוך אותיות להשם רקם)
היה רופא נפלא, (מפאת החיסיון לא מצוינת כאן את שמו) קשוב ומכיל שידע לקרוא רומנית ואמר לי:
"אמא שלך עזרה לך – מבורכת, עכשיו את צריכה רק אומץ".
כמה נכון.!

מה אומר יקירי
הבחירות הם  של כל אחד מאיתנו
אנחנו לא אלוהים
אנחנו לא יודעים
אנחנו רק מלווים
אנחנו רק בכאן ועכשיו
אנחנו רק אוהבים

והנה בהקשר הזה עוד משהו שחבר כתב לי בפיסבוק
"המוות הוא חזיון שווא, טומאתו היא שקרו. מה שבני אדם קוראים מוות הרי הוא רק תגבורת החיים ותעצומתם"
אני מאוד אוהב את הציטוט הזה של הרב קוק. יופי מופלא אפשר למצוא בכל חור אם תחפור ותחפש מספיק חזק.
גם בעזיבה של נשמה רוח תודעה מהעולם יש משמעות יפה. זה תמיד זמן טוב להיזכר בטוב שהביאו לך.

לפני כמה הימים ביתי הצעירה שלחה לי את הפוסט הזה במייל:  זה היה מאד במקום ומיררתי בבכי משחרר – כמה נכון!

At  6 Yrs "Mommy, I love you"
 At 10 Yrs "Mom, whatever"
At 16 Yrs "My mom is annoying"
At 18 Yrs "I wanna leave this house"
At 26 Yrs "Mom, you were right" 
At 35 Yrs "I wanna go to mom's house" 
At 50 Yrs "I don't want to lose my mom"
At 70 Yrs "I would give up everything for my
  mom to be here with me"

טוב אהובים יקירים
בשמחות וכן גם בעצב
היינו שם ועוד נהיה שם וזה טבעו של הטבע.
ובכל רגע נתון להיות בהודיה על מה שיש לנו, זה המון!

**************************

יומיים אחרי שנכתב הפוסט הזה , אחרי שיעור שהנחתי את האחת הקבוצות שלי ( מסע דרך הצאקרות לפריצת דרך אישית – בליווי קריסטלים)

נכתב המכתב הזה אל הקבוצה:

אנחנו מבינות יותר ויותר כמה המוות הינו חלק מהחיים..

במקצועי אני מתעסקת הרבה בהתעלות

הצורך של הנשמה להתפתח

זה קורה דרך השיעורים שהיא בוחרת לעשות בטרם בחירתה בגוף פיזי מסוים, במשפחה ספציפית –

זה אנחנו שבוחרים את ההורים שלנו

כדי לחוות איתם בדיוק את החוויות אותן אנו חווים.

אלה בדיוק השיעורים שסימנו לעצמינו בטרם באנו – ושכחנו

וכל החיים שלנו הינם בעצם מסע היזכרות אחד גדול…

לכן כשדברים קורים

אנחנו אומרים

אהה….הבנתי

הבחירה שלנו זה לקבל את השיעורים , ללמוד אותם

או לריב איתם.

בהבנה שלי אם לא נלמד את השיעור

המציאות הרי תשכפל את עצמה שוב ושב (בוריאציות שונות אך דומות) עד שנלמד את השיעור.

זה מסכם מבחינתי למה אנחנו עושות את כל מה שאנחנו עושות, זאת הסיבה שאנחנו בעצם

במסע החיים במסע של מודעות

במסע של צמיחה והתפתחות

וזהו למעשה מסע אין סופי של גילגולי הנשמות שלנו..

ולכן אין מבחינתי משפט כמו למה זה קורה לי ? לא מגיע לי? וכו…

התפקיד שלנו בכל מה שקורה להיות בהתבוננות מעמיקה

ולהבין, לקבל, להכיל וללמוד

למה זה קורה לנו ומה לעשות עבור התיקון הנדרש.

 כדרכי כל לילה, אני הולכת להיות עם אמא שלי חלק של הלילה

עוברים עליה ימים  ולילות לא שקטים – יחד עם העובדה שהיא הולכת ונחלשת.

אתמול – עבר עליה לילה לא שקט במיוחד

ואף זריקת הרגעה לא עזרה לה (וגם לא לי)

 כל הזמן ליטפתי ונישקתי אותה

 לחשתי באוזניה כמה אני אוהבת אותה

כמה אני מודה לה שהסכימה ללדת אותי

כמה אני וכולנו האחרים, משחררת

אותה וכל מי שהיא אוהבת מחכים לה..

וזאת בחירה שלה מתי לשחרר את הגוף הפיזי הזה – כאן.

אני מבינה שכל עוד היא עוד כאן

יש לי עוד ניקוי הקארמה המשותפת שלנו, עוד משהו לעשות מולה.

 בהקשר הזה

 אני חייבת להגיד שמה שאני פוגשת בימים אלו באתגר גדול

 זה את התעתוע

 את האשליה שאולי משהו ישתנה

 את האשליה שאולי אני עושה נכון או לא נכון

 למרות שאני מסונכרנת עם עצמי, אח שלי,אישי היקר חיים (חיים הבנתן), הבנות שלנו והרופאים

 מי יודע בכלל מה נכון ומה לא נכון

 ואני מכירה את האשליה הזאת מהליווי רב השנים והניסיון את האנשים שנמצאים בתהליך ובחלק הזה של מסע החיים..

 אז מה אומר

ידיעה זה דבר אחד

רגש זה דבר אחר

ויישום זה דבר אחר ….ושוב אחר..כאן לקריסטלים יש תפקיד חשוב לתמוך בתהליכים שאני עוברת.

ועכשיו העבודה שלי לאחד בין כל החלקים האלו

ואני על זה מנסה לשמור ולחבר אנרגטית

אין לי כרגע יום או לילה

אני נמצאת ימים ולילות בבית חולים במשמרות שלי

כפי שאני בוחרת ויוצרת אותן.

אני בהחלטה אסטרטגית.. ממשיכה

במעטפת חיי עם  עבודה, המשפחה המצומצמת חיים , הבנות הנכדה,

המשפחה הרחבה וחברות – הולכת לים כי זה מקום שאני מאד מחוברת אליו בעיתות

גאות ושפל בחיי. אתמול ישבתי שעות עם חברה ששיכלה את בעלה לפני פחות משנה

 (במפתיע – מת מדום לב במסע אופנים בחג האהבה – מבינות איזה אתגר?)

אני בוחרת גם במינימום שעות שינה

להמשיך לצעוד – את צעידות הבקר שלי עם חברה,

 לרקוד- אני בדרך לשיעור מחול שנקרא "ריקוד החיים"

וללמד (כפי שחוויתן אתמול הקבוצה הנוספת וסדנאות נוספות)

וזה שומר על חלק של מיקוד ושגרה

ועמוד שדרה

והימנעות מנזילה לדיכאון , עצב רציף או חידלון.

 וכל יום, יום חדש

 כל יום, יום ביומו

יש לי הודיה גדולה

על היכולות והעוצמות שלי.

ולכל השותפים לדרך שלי ואתן יקירות חלק מהמארג הזה.

 המוות בהבנה שלי הוא חלק אינטגרלי מהחיים ולכן אני מבינה את התנועה המשותפת לנו בהבנה הזאת.

לילה טוב.

תודה שקראתם.

שבת מבורכת.

אשמח לשמוע את דעתך

*


כל הזכויות שמורות - ריקי חן יהונתן - קסם הקריסטלים - © 2012
סמרטקיט - אינטרנט לקידום העסקים
דילוג לתוכן